פס"ד בעניין דחיית תביעה של גניבת רכב והציוד בו

1)         ביום 5.4.04 הגיעה התובעת, ליאורה שניוק, יחד עם בני משפחתה לחוות "ממשית" שבנגב. יום זה היה ערב פסח, היינו ליל הסדר.

            התובעת הגיעה למקום ברכב יחד עם בני משפחתה.

2)         אנשי חוות "ממשית" משכירים מקום שינה באוהלים כך גם שכרה התובעת אוהל ללינה.

3)         אנשי החווה אינם מאפשרים להחנות את הרכבים של הלנים במקום ליד האוהלים.

            הם מפנים את בעלי הרכבים לרחבת חנייה הנמצאת בסמוך לחווה עצמה.

            כך עשתה התובעת אשר הוציאה את רכבה משטח המאהל אל עבר שטח החנייה, לפי בקשת צוות המקום.

            במהלך הלילה נגנב הרכב על כל הציוד שהיה בו.

            בתביעה זו מבקשת התובעת פיצוי בגין הציוד שנגנב (הרכב היה מושכר ע"י הקיבוץ בו גרה התובעת).

            כן מבוקש פיצוי בגין שכירות רכב חלופי, למשך חודש ימים.

            מוסכם על הכל כי גורל תביעה זה ייחתך על-פי קביעת מעמד הנתבעת כלפי התובעת.

            היינו, האם הנתבעת הינה בבחינת שומר?

            האם הנתבעת שומר שכר או שומר חינם?

            האם התרשלה הנתבעת, בין רשלנות עפ"י חוק השומרים תשכ"ו-1967 (להלן: "החוק") ובין עפ"י פקודת הנזיקין.

            על ההבדל בין שני סוגי הרשלנות, ראה מאמרו של ג.טדסקי "השומר על פי דין" "משפטים", כרך ח', עמ' 430 ואילך.

4.         לאחר שלמדתי את כתבי הטענות; את העדויות; את הראיות ואת סיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה.

            להלן נימוקי לכך:

א)         סעיף1 (א) לחוק קובע:

            "שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות".

            עפ"י עדויות התובעת ועדיה ברור לגמרי כי אנשי החווה הנתבעת מעולם לא החזיקו בנכס, היינו ברכב, ואין טענה של התובעת כי לאחר שהוציאה את הרכב משטח המאהל מסרה את מפתחות רכבה לאנשי הנתבעת.